<h1>פסקי או"ז — חולין</h1>
<h2>דף מ.</h2>
בהמה שאין [לה] אלא רגל אחת או שיש לה שלש ברגלים שלפנים כשירה. אבל ברגלים האחרונות, אם יוצאות למעלה מן הארכובה ומגיעות בארץ ומהלכת על שתיהן טריפה. ואם אינן נוגעות או שהאחת עומדת במקומה והשניה שלא במקומה או שיוצאות למטה מן הארכובה, בכל הני [חשיב] דילדול בשר בעלמא וכשירה. בהמה שנמצא בה תרי סניא דיכי, מה שקורין בלשון כנען איליטו, טריפה. ואי שפכי להדדי כשירה. כמין קנה בשר היוצא מבי כסא להמסס טריפה. העיד ר' נתן בר שילא ריש טבחיא דציפורי לפני רבי על שני בני מיעים היוצאים מן הבהמה כאחת דאית לה תרי הדורי דכנתא, ושניהם יוצאים מן הקיבה זה בראשה וזה באמצעית שהיא טריפה, וכנגדן בעוף כשירה, דעוף זימנין דהוי הכי. וי"מ שכל עוף דרכו כן משום דמן הזפק ועד הקורקבן קנה של מיעים אחד (ובחוט) [ובראש] הקורקבן יוצאים בני מעים גמורים. ואם יוצאים במקום אחד סמוך זה לזה, וקודם שיגיע למקום הדבק סמוך לנקב הרעי כשיעור אצבע מתחברין, כדי שיהא הריעי יוצא ממקום אחר, כשירה. ויש גאונים אומרים באורך אצבע שלישית שנקראת אמה. וראב"ן כתב, אירע מעשה במגנצא שבא לפני רבינו אליקים חמי ושאר רבותינו, ואני עמהם, מעי של כבש שהיה יוצא מן הדקין באורך אצבע. והיה סתום בסופו, והריעי נכנס לתוכו ויוצא מתוכו אל הדקין. והסכמנו כולנו להתיר. ומתוך כך פי' שבעוף שני מעים יוצאים מן המיעי הארוך היוצא מן הקרקבן. זהו שני מקומות שטריפה בבהמה. ואם יוצאים במקום אחד מצד אחד זה אצל זה וכלין עד כאצבע דהדרי והיו למיעי אחד, כשר. [או"ז סי' תלג].
